למה לגברים רבים קשה לקבל עונג
- Veeresha Jivan
- Mar 6
- 3 min read
יש רגע מעניין שחוזר על עצמו אצל לא מעט גברים שמגיעים אליי.
ברגע שאני אומרת להם שהם יכולים פשוט לשכב, לנשום ולקבל מגע, משהו בגוף שלהם מתכווץ מעט. הם מחייכים, לפעמים אפילו צוחקים, ואז כמעט מיד מנסים לעשות משהו בתגובה. להחזיר מגע, ללטף, ליזום.
כאילו הגוף שלהם לא באמת יודע איך להיות בצד שמקבל.
זה מפתיע אותם. הרי הם הגיעו כדי לחוות יותר עונג. ובכל זאת, כאשר העונג מגיע אליהם, משהו בפנים מיד רוצה לזוז, לפעול, לתת.
כאשר מתבוננים בזה לעומק, מתגלה שזה לא עניין אישי של גבר כזה או אחר. זו תופעה רחבה מאוד שנוגעת לאופן שבו רוב הגברים בעולם למדו להיות בגוף שלהם.
רוב הגברים גדלו בתוך סיפור עמוק מאוד, גם אם הוא מעולם לא נאמר במילים מפורשות. גבר טוב הוא זה שנותן. גבר טוב הוא זה שמספק. גבר טוב הוא זה שמחזיק את המרחב, מוביל את המצב, ודואג שהדברים עובדים.
מעט מאוד גברים גדלו עם המסר הפשוט שלפיו מותר להם גם לקבל, פשוט לקבל, בלי למהר לתת בחזרה.
כאשר הזהות הגברית נבנית סביב היכולת לתת, עצם החוויה של קבלה יכולה להרגיש מוזרה. לפעמים אפילו לא טבעית. כאילו משהו בתפקיד שלהם נעלם לפתע.
יש גם סיבה עמוקה יותר שמגיעה מתוך מערכת העצבים. כאשר אדם נותן מגע הוא נמצא בעמדה של שליטה (או ליתר דיוק אשליה של שליטה, כי אנו יודעים ששליטה לא באמת קיימת, רק הניסיון לשליטה קיים). הוא יודע מה קורה, הוא קובע את הקצב, והוא מוביל את התנועה. כאשר אותו אדם מקבל מגע, תחושת
השליטה משתחררת. הגוף נדרש להרפות, להסכים לא לדעת בדיוק מה עומד לקרות ברגע הבא, ולאפשר לעצמו להיות במצב של פגיעות מסוימת.
עבור מערכת עצבים שלמדה במשך שנים רבות להישאר בשליטה ולנהל את המצב, החוויה הזו יכולה להיות חדשה מאוד. לכן הגוף חוזר למה שהוא מכיר היטב: עשייה.
יש גם גברים שמעולם לא קיבלו תשומת לב עדינה באמת לגוף שלהם. כאשר מישהו נוגע בהם בנוכחות מלאה, באיטיות ובקשב, הפוקוס עובר אליהם. אל העור שלהם. אל הנשימה שלהם. אל התחושות שמתחילות להתעורר בגוף. עבור חלק מהגברים זו חוויה שיכולה לעורר בושה שקטה, כזו שאין לה מילים ברורות.
כאשר הם נותנים מגע לאחר, הפוקוס עובר מהם אל האדם שמולם. המצב הזה מרגיש בטוח יותר.
לעיתים הקושי לקבל מגע קשור גם לפחד מרגשות שעשויים להיפתח. מגע שמתקבל באמת, כאשר הגוף נשאר איתו ולא בורח לפעולה, יכול לפתוח דלתות עמוקות מאוד. לפעמים עולה רכות שלא הייתה שם שנים. לפעמים עולה עצב, או געגוע, או תחושת בדידות ישנה.
יש גברים שחוו בעבר רגעים כאלה והרגש היה גדול מדי. הגוף זוכר את זה. ולכן הוא בוחר בדרך שמוכרת לו יותר: פעולה.
ולפעמים ההסבר פשוט הרבה יותר. רוב הגברים התרגלו לחוות הנאה דרך פעולה. דרך עשייה. דרך תנועה שמובילה לתוצאה. קבלה היא שריר אחר לחלוטין. שריר שלא תמיד קיבל הזדמנות להתאמן.
אבל כאשר גבר מצליח לשכב כמה דקות ופשוט לקבל מגע, בלי למהר להחזיר או לעשות משהו בתמורה, משהו בגוף מתחיל להשתנות. הנשימה נעשית עמוקה יותר. השרירים מתחילים להתרכך. מערכת העצבים מתחילה להירגע.
ולפעמים זו הפעם הראשונה בחייו שמישהו נוגע בו בלי שהוא צריך לעשות שום דבר כדי להצדיק את המגע הזה.
מבחוץ זה נראה כמו רגע קטן.
אבל עבור הגוף זו חוויה חדשה לחלוטין.
בסופו של דבר הגוף האנושי פועל במחזור פשוט מאוד, שהוא גם חוק בסיסי של החיים עצמם. נשימה מורכבת משני חלקים: שאיפה ונשיפה. גם מגע, וגם מערכות יחסים, פועלים באותו עיקרון. יש רגעים שבהם אנחנו נותנים, ויש רגעים שבהם אנחנו מקבלים.
כאשר אדם יודע רק לתת, המעגל נשבר. כאשר הוא לומד גם לקבל, משהו במערכת חוזר להיות שלם. ולעיתים דווקא שם, במקום שבו אדם מגלה שהוא יכול להישאר בתוך קבלה אמיתית, מתחיל ריפוי עמוק יותר מכפי שהוא ציפה.
זה אחד הדברים הראשונים שאנחנו לומדים לחקור יחד במפגש
מאת :
גילי קוק | וירשה גיואן
מלווה תהליכי עומק לגברים דרך גוף, נשימה ונוכחות
בעבודתה עם גברים היא חוקרת כיצד מערכת העצבים יכולה ללמוד לשאת יותר חיים, יותר רגש ויותר עונג.
Comments